צהריים טובים לכולם!
השיח הפוליטי בארץ אף פעם לא התאפיין ביותר מדי חוכמה. לטענת האופוזיציה, הממשלה תמיד מפקירה את הקשישים/הצעירים/הנכים/הבריאים/החקלאים/העירוניים/המתנחלים/הפריפריה/המרכז. עד פה אין שום נזק ושום דבר מיוחד – האופוזיציה צריכה להצביע על טעויות הממשלה ולהציע אלטרנטיבה. הנזק והבעיה מתחילים בחלק השני של תפקיד האופוזיציה – להציע אלטרנטיבה. האופוזיציה הנוכחית בארץ נכשלת בתפקיד הזה בצורה קולוסאלית למרות ההצגה האווילית שהיא מעלה מדי יום רביעי בכנסת.
ביום רביעי לפני חנוכה עלתה בכנסת אחת מהצעות החוק המסוכנות ביותר לכלכלה הישראלית בזמן האחרון: השוואת קצבאות הזקנה לשכר המינימום. כל בעל מחשבון יכל להגיע בקלות לעלות של יותר מ-40 מיליארד שקלים בשנה בהנחה שמספר מקבלי הקצבאות נשאר קבוע (והוא עולה) ושכר המינימום נשאר קבוע (והוא יעלה בסופו של דבר). רק לשם השוואה, תקציב הבריאות כולו הוא 37 מיליארד שקלים והסובסידיה לתחבורה הציבורית היא 7 מיליארד שקלים. שני התקציבים יחד שווים להעלאה בקצבת הזקנה שה”חברתי” הראשי בארץ רצה להרעיף על כל האנשים בארץ שהמשותף להם הוא שחצו יותר משני שליש מהדרך לגיל 100.
האופוזיציה מיד צרחה וצווחה על מחדל ושנאת קשישים ואיציק שמולי מילא את חלקו בהצגה כשהורד בכוח מדוכן הכנסת כשהוא צועק “220 מיליארד!!!” (למי שעוקב אחרי התגובות פה לפעמים, מדובר בקרנות הביטוח הלאומי שמוחזקות כאג”חים, כלומר ניתנו כהלוואה למשרד האוצר). אם שמולי יוציא כמה עשרות שקלים על מחשבון (או מורה פרטי לחשבון של כיתה ב’), הוא יגלה שאותם 220 מיליארד יעלמו תוך חמש שנים אם ההצעה שלו תעבור ואחר כך הקשישים שלו יעברו לאכול את תדפיסי הביטוח הלאומי. כל זה כמובן לא מעניין אותו ואת יחימוביץ’. הם לא באמת ציפו שההצעה הזאת תעבור. היא עלתה על מנת ליפול (בשלב ההצבעה או בועדות) כדי שהם יוכלו להגיד עד כמה הממשלה אכזרית ומתעללת בחסרי ישע.
עם כל הכבוד, ככה לא מתנהגת אלטרנטיבה לשלטון. חוץ מחסידי תיאוריית עץ הכסף, רוב האנשים מבינים שמדובר בהצעה אבסורדית מבחינה כספית. מעבר לכך, כדאי לזכור שאוכלוסיית המבוגרים בארץ מורכבת ברובה מאנשים שעבדו וחסכו כל חייהם ורובם המוחלט מתפרנסים יפה מאוד מפנסיות ורכוש שצברו במהלך חייהם. אפילו דברי ההסבר להצעת החוק מתייחסים אך ורק לקשישים נתמכים (שמהווים מיעוט מתוך מיליון מקבלי הקצבה) ולא לכל הקשישים. אחרי הכל, אהוד ברק ויצחק תשובה לא בדיוק ישימו לב להבדל בחשבון הבנק שלהם.
מה היתה עושה אופוזיציה אחראית? מנסה להביא להצבעה הצעת חוק יותר הגיונית מבחינה תקציבית. למשל העלאה הדרגתית של קצבאות הזקנה ב-500 ש”ח (עלות של 6 מיליארד שקלים בשנה, אם פורסים את זה על כמה שנים אפשר “לבלוע” את זה בתקציב). אפשרות אחרת היא עזרה ספציפית למי שהכנסתו אחרי הקצבה נמוכה מסכום כלשהו (גם פה אי אפשר לחלק כסף עד אינסוף וצריך למצוא את האיזון בין רמת חיים סבירה לבין החשש מכך שאנשים ינצלו את המערכת לרעה). לאפשרויות האלה יש עלות נסבלת והן לא מציגות את האופוזיציה כמופקרת תקציבית. אחרי הכל, גם ממשלה בראשות שלי יחימוביץ’ עם איציק שמולי באוצר לא היתה מעבירה את החוק שלו ואם היה אפשר, ממשלת נתניהו היתה מעלה את קצבאות הקשישים לפעמיים שכר המינימום. זה מצטייר נהדר בתשדירי התעמולה. אם האופוזיציה רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שהיא תפסיק לשדר לכולם הפקרות תקציבית.
בינתיים, צפונה מהצגות שמולי, אי שם בחיפה, תתקיים ביום ראשון הבא תערוכת פוסטרים של סטודנטים לתארים מתקדמים. ביום שלישי קיבלתי מהמנחה שלי טלפון ששואל האם אני מעוניין להציג. היא ציינה את כל היתרונות של הצגת פוסטר ושאלה אותי האם אני מעוניין. אמרתי לה שאחשוב על זה והיא אמרה שאין בעיה, אבל זה לא כ”כ אופציונלי. מכיוון שלא באמת היתה לי סיבה למה לא, הסכמתי והתחלתי לעבוד במלוא המרץ על החישובים שאני צריך. מסתבר שברגע שיש דדליין הרבה יותר קל למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות של הפעלת התוכנה שבה אנחנו משתמשים.
ולסיום, ביום ראשון הרכב שלי אמור להיכנס למוסך (עוד על כך בהמשך, כשהסאגה הזאת תסתיים סופית) ואני אמור לקבל רכב חלופי. מכיוון שאישור הכניסה לטכניון נמצא על הרכב שלי, אצטרך לקבל אישור כניסה חלופי לרכב. אך לביטחון הטכניון היגיון משלו – על מנת לקבל את האישור החלופי אני צריך מספר רכב וכדי לאסוף את אישור הכניסה מהטכניון אני צריך אישור כניסה כדי להיכנס לטכניון. הלוגיקה המופלאה הזאת תדרוש ממני לבקש מהמזכירה אישור כניסה חד פעמי ליום שני. ביום שלישי ממילא אחזיר את הרכב החלופי חזרה ובתקווה אקבל את הרכב שלי כשהוא חף מפגיעות.
יום טוב.
שלכם,
nadavs