ערב טוב לכולם!
בשבוע האחרון היינו עדים שוב לטקס השנתי של “האם הטקס לזכרו של יצחק רבין יהיה פוליטי או לא”. השנה, בסימן 22 שנים לרצח, הלכו על מודל הפוך מזה של ערוץ 22 המנוח וקראו לאחדות. מי שחי יותר מדקה וחצי בישראל יודע שהמשמעות של “אחדות” היא “תעברו לצד שלי” ושהקריאה הזאת בלתי אפשרית ומסוכנת. כדי לרצות את תומכי האחדות, החליטו מארגני הטקס השנה לא לציין את העובדה שרבין נרצח. כנראה שממשלת ישראל סתם מודיעה דברים בתדהמה.
מופע הטמטום הזה רק יחריף משנה לשנה עד להשגת התוצאה המיוחלת מבחינת הצד ה”מאחד” – שחרורו של יגאל עמיר מהכלא. על מנת להפסיק עם השטות הזאת, יש לפצל את ישראל למספר רב של מדינות, בדומה לארצות הברית, כך שלכל אחת מהן תהיה סמכות כמעט מלאה בנושאי פנים וכלכלה והממשל המרכזי בירושלים יסתפק בענייני ביטחון, חוץ ותשתיות. הרבה עמים להרבה מדינות.
כך יוכלו, למשל, להסתדר פוליטיקאים מימין ללא התל אביבים השמאלנים שרק תוקעים מקלות בגלגלי המשילות (וגם ללא כספי המיסים שלהם), פוליטיקאים משמאל יוכלו לשטוף את מוחותיהם של הילדים בסוציאליזם במקום באלוהים ופוליטיקאים מהמרכז יוכלו לספר לכולם שהאמת נמצאת באמצע ולכן אחת ועוד אחת זה בעצם 2.4.
הגיע הזמן להפסיק עם הקשקוש הזה של עם אחד. ליהודי חילוני יש יותר במשותף עם ערבי נוצרי מאשר עם יהודי חרדי, אולי גם מיהודי דתי מהזרם הפסיכוטי של המתנחלים. וזה בלי להזכיר את הערבים שחיים כאן ונוטים לשכוח מהם מדי פעם. מדובר על עמים שונים עם ערכים שונים שכל מה שמאחד אותם הוא תעודת זהות כחולה ותחבורה ציבורית עם שירות של עולם שלישי. יש לפצל את ישראל כמה שיותר מהר ולתת לכל איזור שליטה עצמית. אולי כך, כשאנשים ממחוז אחד לא יתערבו לאנשים ממחוז אחר, השנאה תפחת ונוכל להגיע למשהו שיותר סביר לקרוא לו “אחדות”.
בזמן שבתל אביב התלבטו האם רבין נרצח או מת מסרטן ריאות התברר לי שהמזכירה של לימודי מוסמכים בפקולטה להנדסת חומרים לא כל כך שמה לב לטפסי ההרשמה ששלחתי. רק אחרי שהרמתי טלפון ושאלתי אותה מה מצב ההרשמה שלי התברר שכדאי להעביר את ההרשמה למעלה בשרשרת. כבר באותו יום קיבלתי מייל שאומר שבקשתי להירשם התקבלה והתוצאה תתקבל לאחר דיון בפקולטה.
אם מי שצריכה להעביר את תוצאות הדיון היא המזכירה, אני ככל הנראה מחכה לשווא (היא אמרה משהו על דיון ביום חמישי שעבר, מאז אין תשובות). אני מקווה מאוד שהתואר הבא לא יוקדש ברובו לתזכורות למזכירה. אחרי הכל, לא על זה אזרחי ישראל הנדיבים משלמים לי בכספי המיסים שלהם.
ולסיום, עוד פחות מתשעה ימים אני עולה סוף סוף על מטוס לכיוון מערב. בינתיים נראה שאליטליה תחזיק מעמד לפחות עד דצמבר, בתי המלון וחברת השכרת הרכב כבר לא יתנו עסקה טובה יותר והגיע הזמן להזמין כרטיסי כניסה לכל האטרקציות. הרלוונטיות. לשבוע הבא ישארו רק פינישים קטנים והניסיון להגיע לרכבת בחצות. אמנם בזמן האחרון נראה שהטיול יהפוך יותר למסע הישרדות ופחות לטיול, אבל ננסה להינות עד כמה שאפשר.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
אני לא יודעת ממה להתכווץ בבושה קודם – מזה שאני חרדית, מזה שאני מתנחלת, או מזה שאני נגד הטקסים של רבין. הלכתי לעמוד בפינה.
באופן כללי יש משהו בדבריך, אבל הפתרון הוא לא הרבה מדינות אלא חוקים מוניציפאליים והוצאת היד הארוכה מכיס האזרחים.