אין צורך להתאמץ

ערב טוב לכולם!

שבועיים די עמוסים עברו על כוחותינו, שבועיים בהם מצאתי את עצמי בחיפה כמה וכמה פעמים מסיבות כאלה ואחרות. אחת מהן היא לשם מעבר דירה הרחק מהטכניון. לכל מי שתוהה לפשר ההחלטה הזו וחושש לשפיותי אוכל לספר שאני עושה זאת על מנת לגור עם חברתי מזה כשנה ולא בגלל רצון עז לנהוג בפקקים מדי בוקר. מכיוון שהיא זקוקה לתחבורה מהירה לאיזור המרכז, מצאנו דירה בשכונת בת גלים, קרוב מאוד לרכבת. בשבועיים האחרונים היינו עסוקים בניקיון, סילוק כמויות אינסופיות של זבל והזמנות לבר מצווה משנות השישים (מסתבר שבעל הבית די מבוגר). בשבוע הבא אנחנו נכנסים, ולכבוד המאורע אמורים להגיע שני טכנאים כבר ביום הראשון.

שני הטכנאים הנכבדים אמורים לחבר אותנו לעולם הגדול, כלומר לדאוג לזה שנוכל לצפות בטלוויזיה ולגלוש באינטרנט. מכיוון שהדירה משופצת, בעל הדירה החליט שאין צורך להשאיר שקע טלפון וסגר אותו. בחברת האינטרנט אמרו שאין בעיה, הם יכולים להזמין עוד טכנאי שיתקין נקודת טלפון בעלות לא זניחה בכלל. מיד הודעתי לבעל הבית שצריך להתקין נקודה כזו, ואני לא מתכוון לשלם עליה אחרי שהוא הבטיח שיטפל בזה. בינתיים אין התקדמות, אבל אולי נצליח להגיע למצב הזה עד יום שלישי הבא.

מעבר לעניין הדירה, היום התחיל הסמסטר התשיעי והאחרון לתואר הראשון בטכניון. השיעור הראשון היה שיעור חינוך גופני קשה במיוחד – פלדנקרייז. בתחילת השיעור שמענו הרצאה של כמעט שעה על נהלי הקורס, שיטת פלדנקרייז ובדיחות קרש שמטרתן היתה להראות שהמדריך היה קצין בצבא. בחצי השעה האחרונה שכבנו על הרצפה, הזזנו את הרגליים וניסינו לא להירדם למרות התנוחה המתאימה והתקרה המהפנטת (תוך כדי שהמדריך אומר “זה לא אמור לכאוב. אין צורך להתאמץ”). בסיום השיעור, באיחור מעצבן של 12 דקות, התחיל שיעור הספורט האמיתי עם טיפוס במעלה הטכניון לכיוון הפקולטה להנדסת מכונות.

תוך עשר דקות בדיוק, הזמן המוקצב למעבר בין שיעורים, הצלחתי למצוא את הכיתה (אחרי שהלכתי לאיבוד) והתיישבתי לשמוע בפעם המי-יודע-כמה הרצאה על תכונות האור, הספקטרום האלקטרומגנטי, קיטובים של השדה החשמלי וחוק סנל. בזמן הזה, ישבו שלושה מחברי לכיתה מרותקים לכל הסבר של המרצה, בעוד חבר טוב ואני יושבים מאחורה ואומרים “שוב זה???”. לזכותו של המרצה יאמר שהוא מדבר בצורה מעניינת ומצטייר כמומחה בתחום. בנוסף, דרישות הקדם לקורס לא כוללות קורס אופטיקה בפיזיקה, כך שאפשר להבין למה הוא מנסה להתחיל מהבסיס.

קצת לפני שיעור הפלדנקרייז היה לי זמן לשרוף, אז החלטתי לטייל בטכניון ולהשיג מסמכים חשובים. קודם כל התיישבתי לאכול על מנת שלא למות במהלך היום, ולאחר שנגמר החומוס הלכתי להוציא גיליון ציונים וגיליתי שיש שם תור כאילו שמחלקים זהב. ויתרתי על התענוג ופניתי לבית הסטודנט על מנת לקבל את המדבקה החמישית והאחרונה על כרטיס הסטודנט. אמנם התור שם היה קצר בהרבה מהתור שהוצג בפייסבוק (שהגיע עד לחנות “מכלול” הרחק מבית הסטודנט), אבל מספיק ארוך כדי להגיד לעצמי שאין סיכוי שאני מחכה בשביל זה. לשמחתי, התברר שקצת ליד היתה עמדה לחידוש מדבקת החניה, כך שהפעם נחסך ממני הצורך לעמוד שעתיים בשמש רק כדי להיתקל במרשעת שמחלקת את המדבקות. סוף סוף ביטחון הטכניון הצליח לשפר את השירות לסטודנטים. עכשיו צריך ללמד אותם איך לא לעשות פקק ענק בכניסה לחניה.

ביום חמישי הקרוב התבטלו כבר שני שיעורים, אבל עדיין נשאר שיעור אחד, זה של שמונה וחצי בבוקר, כמובן. מיד לאחר מכן אוכל לעזוב את הטכניון ולמצוא משהו לאכול על מנת שלא למות מרעב.

ולסיום, אם מישהו תהה לפני כמה שבועות לגבי ההחלטה הגדולה שאני צריך לקבל השנה, מדובר בהחלטה לגבי עתידי המקצועי: האם פני להמשך לימודים או לשוק העבודה. ייתכן מאוד שאמשיך ללמוד מיד לאחר סוף התואר הנוכחי, אך יתכן גם שאלך בסוף למסלול מחוץ לאקדמיה. כל ההחלטות בנושא יתקבלו בזמן הקרוב, ועד אז תיאלצו (בדיוק כמוני) להישאר במתח.

יום טוב.

שלכם,

nadavs