הרוע של טובת הכלל

לילה טוב לכולם!

שבוע השואה, ששיאו היה היום, נגמר לשנה זו וכבר מתקיים במרץ המעבר לשבוע הזיכרון לחללי תאונות הדרכים בצה”ל, עם השיא, שיתרחש בראשון בערב ובשני בבוקר עם הצפירות לזכר המתאבדים ונכי צה”ל שנפטרו בשיבה טובה בגיל 90.

אבל לפני כל זה, כולם התעסקו השנה, כמיטב המסורת, בלקח שאפשר ללמוד משואה. הלקחים היו, כרגיל, בנאליים ומשעממים כמו “לעולם לא עוד”, “להוריד את תנאי הקבלה בפקולטות לאומנות” ו”להגדיל את תקציב הביטחון”. מדברים גם על הבנאליות של הרוע, על כך שהנאצים היו אנשים רגילים ומתורבתים ועל כך שצריך לדאוג שזה לא יקרה שוב. אף אחד לא דיבר על הסיבה שאיפשרה גם לתרבותיים שבאנשים לבצע פשעים כאלה: טובת הכלל.

מאז שרעיון הבחירות וההצבעה התפשטו בעולם, החל לעלות רעיון שנשמע טוב אבל הביא לאנושות את האסונות הגדולים ביותר שלה, כולל זה שצויין היום. טובת הכלל נשמעת כמו דבר נהדר: יהיה טוב לכולם. אמנם נצטרך להקריב קצת בדרך, אבל בסוף, אחרי שכל אחד נתן קצת, רק קצת, לכולם יהיה טוב יותר.

בפועל, כמובן, זה בלתי אפשרי. כאשר הכלל מורכב ממיליונים, אין שום דרך בעולם לפעול למען טובתו של “הכלל”, וכאן מתחילה ההקרבה שמגיעה מהר מאוד לרצח. בשביל טובת הכלל נחליט בשבילך מתי לפתוח את החנות, בשביל טובת הכלל נכתיב לך מה לראות בטלוויזיה בימים מסויימים בשנה ובשביל טובת הכלל נרצח אותך כי גרמנו לכלל לחשוב שאתה אחראי לכל צרותיו.

מי שרוצה דוגמה יותר קונקרטית מוזמן לפתוח עיתון כלשהו מהיום ולקרוא את סיפוריהם של אנשים ש”טובת הכלל” התאכזרה אליהם לפחות פעמיים: בפעם הראשונה הנאצים רצו לרצוח אותם בשם טובת הכלל, ובפעם השניה ממשלת ישראל שדדה מהם את הפיצויים מגרמניה על מנת לפתח את המשק “לטובת הכלל”. כמובן שהכלל הזה לא כלל בתוכו את אותם אנשים שמספרים היום בעיתון שאין להם כסף לאוכל או תרופות.

ככה נראית טובת הכלל. בפעם הבאה שאתם רוצים לתמוך במשהו בשם טובת הכלל (כמו איסור הפעלת VOD ביום השואה, סגירת חנויות ביום כזה או אחר או איסור מכירת ספר מסויים), חשבו פעמיים האם הפעולה שאתם רוצים לאסור תפגע באנשים (פיזית, לא רגשית) מלבד מבצע הפעולה. אם התשובה היא “לא” (והתשובה היא “לא” ברוב מוחלט של המקרים האלו), טובת הכלל שאתם מדברים עליה היא לא לטובת הכלל בלבד, אלא לטובת הרגשתכם האישית ואין לה מקום. את האנרגיה שלכם עדיף להפנות למטרות שבגללן נרצחו פחות אנשים במהלך ההיסטוריה.

אם כבר מדברים על אנשים עם אג’נדות רצחניות, יקיר מועדון הלוגיקה הישראלי, דב חנין, פתח בקפמיין להצלת מפלגת חד”ש מנפילה אל מתחת לאחוז החסימה. מכיוון שקומוניזם מרחיק את רוב האנשים באופן טבעי, פנה חנין לטריק הכי ישן בספר: העלאת שכר מינימום. כמיטב המסורת, כל אותם אנשים הקוראים לעצמם “חברתיים” (מה זה אומר בכלל?) מציעים את הדרכים הגרועות ביותר להרעת מצבם של העניים והחלשים בחברה.

העלאת שכר המינימום היא פשע נגד העניים מהסיבה הפשוטה שכל אותם אנשים שלא משתלם להעסיק אותם בשכר נמוך משכר המינימום פשוט ישבו בבית. גם התומך הגדול בשכר מינימום יתנגד לרעיון של שכר מינימום של 100 ש”ח לשעה, אבל משום מה המספר 30 נשמע קסום ולא מזיק. האמת היא שכל מספר הגבוה משכר המינימום הטבעי יפגע בחלשים, אבל דב חנין, ממש כמו שאר אנשי “טובת הכלל” האכזריים, יודע שלפעמים צריך להקריב כמה קורבנות בשביל להגיע לשלטון ולמרר את חייהם של כל השאר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה