צהריים טובים לכולם!


אחרי כמה ימים בלוס אנג’לס, יצאתי בשבת הקודמת לכיוון סן דייגו. סוף סוף היתה אפשרות לבחון את הג’י פי אס כמו שצריך, ולצערי התברר שהוא די מדוייק כשהוא אמר שלוש שעות נסיעה. היציאה מלוס אנג’לס היתה סיוט. מסתבר ששעת העומס בעיר הזאת היא “כל רגע נתון”, לא טווח מסויים. רק אחרי שהצלחתי לצאת משם הצלחתי להגיע למהירות המותרת, 65 מייל לשעה (104 קמ”ש בתרגום לעברית).


שלוש שעות לאחר מכן הגעתי לבית שבו אירח אותי זוג אמריקאים נחמד מאוד. יום לאחר שהגעתי הם ערכו לי סיור ברוב סן דייגו. לשמחתי, לשמש נוספה גם רוח קרירה ונעימה, כך שההליכה לא הפכה לסיוט. יום לאחר מכן, כשהם יצאו מהבית, יצאתי יחד איתם, אבל לכיוון טוסון, אריזונה.


גם הפעם הג’י פי אס היה מדוייק והציק לי באופן מיוחד עם זמן הגעה של שש שעות שהתברר כמדוייק ביותר. באמצע הדרך נדלקה נורה שהורתה לי למלא אוויר בצמיגים, אבל ביקור קצר בתחנות הדלק באיזור הראה שמבחינת אוויר בצמיגים, ארצות הברית היא מדינת עולם שלישי. בניגוד למשאבות היעילות שיש בארץ (מכוונים וממלאים), המשאבות כאן מצויידות במקרה הטוב במד לחץ אוויר לא מדוייק ובמקרה הגרוע מצויידות בצינור בלבד, כשאת מדידת האוויר צריך לעשות עם מודד חיצוני. בסופו של דבר הצלחתי איכשהו למלא אוויר, אבל כל חיפושי התחנה הנורמלית (שלא קיימת באמת, כמסתבר) והאוכל (בנקודה הכי חמה בדרך) האריכו את הדרך בעוד שעה.


בסופו של דבר הגעתי לטוסון, שם האוטו היה נחמד והציג לי טמפרטורה של בערך 45 מעלות (עם שיא של 47). לשמחתי המזגן בחדר היה מצויין. בטוסון עצמה טיילתי קצת בטבע (עם מפה לא מדוייקת שהציגה נחל זורם באיזור מלא אבנים יבשות) וביקרתי באחד ממוזיאוני התעופה עם סיור לבסיס חיל האוויר הסמוך. היה חם לתפארת.


אחרי טוסון הגיעה תורה של פיניקס, העיר שהוכיחה שתמיד אפשר לעלות בטמפרטורה. אמנם שיאי הטמפרטורה הנוראיים של ההגעה לטוסון לא חזרו על עצמם, אבל סיבוב בפיניקס בשעות היום היה קשה מנשוא.


בשישי בערב הייתי במשחק בייסבול, אריזונה דיאמונדבאקס מול השיקגו קאבס. מסתבר שמדובר במגרש ענק בשביל משחק שרובו מתרכז בריבוע של 30 על 30 מטר. מכיוון שבמשחק עצמו לא קורה יותר מדי, העניין מתרכז בזמני החלפת הקבוצות. כל מה שרואים בסרטים – תחרויות בין הצופים, תחפושות, הגרלות כספיות לפי מספר הכרטיס, השלכת חולצות לצופים ומצלמות שמחפשות אנשים שמתנשקים, רוקדים או סתם יושבים – אמיתי. לפעמים גם קורה משהו מעניין במגרש, אבל אלו המצבים הנדירים יותר.


בסופו של דבר ניצחה הקבוצה המקומית, כך שכל הנוכחים במגרש נהנו ממופע זיקוקים שלא היה מבייש את הבמה בהר הרצל ביום העצמאות (למרות שהמגרש די קרוב לשדה התעופה של פיניקס). בנוסף, בגלל שהדיאמונדבאקס ניצחו עם שש נקודות, חברת טאקו בל חילקה טאקו חינם בקניה של שתיה גדולה. אמנם לא ניצלתי את ההזדמנות, אבל שמעתי מישהו שאומר לילדים שלו “Well, tacos tomorrow”.


אחרי המשחק יצאתי לחפש את האוטו וכהרגלי בקודש הלכתי לאיבוד. אמנם היה מדובר בשעה עשר בלילה, אבל הטמפרטורה היתה באיזור ה-35 מעלות עם ארבעה אחוזי לחות. אחרי חמישים דקות בהן שתיתי ליטר מים (ועדיין הרגשתי שאני מתייבש) מצאתי את האוטו רחוק מאיפה שחיפשתי אותו בהתחלה. לשמחתי המזגן שלו מקרר מאוד מהר.


עכשיו אני נמצא בקוטונווד, עיירה קטנה ליד אחד הפארקים שהומלצו לי בסן דייגו, בו אבקר מחר. אני מקווה שהטמפרטורה תרד מארבעים מעלות, למרות שזה לא סביר.


לסיום, ביום שלישי אני עוזב את אריזונה ונוסע לנוואדה – לעיר החטאים. הולך להיות כיף.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

צפה בתגובות

  • נהניתי לקרוא.
    הזכיר את את המז"א באילת למי שמעז לצאת מהמלון לטיילת.

    • אילת זה למתחילים, יש שם ים. הים הכי קרוב לכאן נמצא במרחק של בערך 800 ק"מ.

      nadavs

  • רעיון מצויין לנסוע למקומות מדבריים ביוני-יולי.
    המשך לצבור חוויות ולתעד ושמור על עצמך
    להת’

    • זה אכן רעיון מצויין...

      לא נורא, משבוע הבא נגמר המדבר.
      nadavs

שתף
    פורסם על ידי
    nadavs

    This website uses cookies.