ערב טוב לכולם!
היום הלכתי לסדר כמה מענייני כדי להפוך מחייל משוחרר לאזרח משועבד. בתור אזרח מעל גיל 18 שלא משרת בצבא, אני חייב לשלם דמי ביטוח לאומי. לאחר מחקר קצר גיליתי שכדאי לי להגיע לסניף ולא להסתבך עם הטפסים שלהם באינטרנט. אחרי השכמה מוקדמת מהרגיל (העירו אותי בטעות) יצאתי לכיוון עיר הפלאים, נתניה.
בנתניה, יודע כל נהג, חוקי התנועה שונים ממה שמופיע בתיאוריה. כשברמזור מופיע אור אדום לצד אור צהוב, זו לא סיבה להתכונן לנסיעה, אלא דווקא לצפור לנהג שממול. כשלצד המדרכה מסומנים פסים אדומים ולבנים זו לא סיבה לא לחנות שם, אלא דווקא סיבה מצויינת לחנות שם: זה הסימן לחניה בחינם, גם אם היא באמצע כביש ראשי. לשמחתי הצלחתי להגיע לחניון של קניון השרון בלי יותר מדי צרות עם הנהגים המקומיים ושמחתי לגלות שאפילו היה לי מקום חניה.
בכניסה לבניין הביטוח הלאומי עמדו יותר מאבטחים מאשר בנתב”ג, ובשביל להכניס את כל הבאים לאווירה של המוסד צריך לעמוד בתור כדי לקחת מספר לעמידה בתור. אחרי הסבר קצר לפקידה (“השתחררתי מהצבא”) היא נתנה לי פתק עם מספר גבוה מדי ושלחה אותי לחכות ארבעים וחמישה מספרים.
אחרי יותר משעה של המתנה הופיע סוף סוף המספר שלי על המסך. ניגשתי אל הפקידה שהודיעה לי בחביבות שאני בכלל צריך ללכת למחלקת גביה. אני כמעט הפכתי לגוויה. חזרתי לתור הראשוני, ושם גיליתי שיש מחשב נחמד שאפשר ללחוץ עליו ולקבל פתק עם מספר לתור שאני צריך להיות בו.
לשמחתי הרבה, גיליתי שהתור החדש הרבה יותר קצר ואיזור ההמתנה נראה כמו הדיוטי פרי (אבל במקום חנויות יש ועדות רפואיות, הבטחת הכנסה ועוד איזורים נהדרים שכולנו משלמים עליהם). לאחר המתנה קצרה ניגשתי אל הפקידה (המאוד לא סימפטית) והודעתי לה שהגעתי כדי לשלם. היא אימתה את הפרטים שלי (שהיו לא נכונים – כבר 15 שנים עברו מאז שעברנו דירה, ומשרדי הממשלה מסרבים לשנות את הכתובת) והודיעה לי חגיגית שבאוקטובר הם כבר ימצאו אותי וידאגו לכך שיגיע אלי החשבון לתשלום לספטמבר (מדהים – תשלום רטרואקטיבי על ביטוח), כלומר לא הייתי צריך ללכת אליהם בכלל. למרות זאת, הסתבר שטוב שהלכתי, כי קופת החולים שהשתייכתי אליה לא החזירה אותי לשורותיה. הפקידה העצבנית שלחה פקס דחוף לאי שם, וממש בקרוב אני אמור להיות מסוגל להיכנס לבית חולים בלי לפשוט רגל.
בדרך חזרה הביתה עצרתי בבנק. שם הודיעו לי חגיגית שברגע שיפסיקו להגיע משכורות מהצבא, המחשב הכל יכול שלהם יבין לבד שהשתחררתי ויהפוך את החשבון שלי לחשבון חייל משוחרר ובבת אחת אני אתחיל לשלם עמלות. אני צריך להודיע לצבא שישלח לי את המשכורת האחרונה בתשלומים של שקל כל חודש.
ובנושא אחר, בשבוע שעבר הייתי באילת וכך השלמתי 11 ימי חופשה מתוך 14 ימים שאני משוחרר. באילת יש מזג אוויר אחיד באוגוסט: חם נורא. אמנם אין לחות וכמעט לא מזיעים, אבל מצד שני נורא נורא חם. זה כמעט בלתי נסבל.
בגלל החום, המקום היחיד שאפשר להיות בו בחוץ באילת הוא הים. החופים שם באמת נהדרים, וצלילה (עם שנורקל, אבל גם זה משהו) היא באמת חוויה מיוחדת בחופים האלה (לעומת חופי הים התיכון, בהם ניתן לראות מה אכלו תושבי ישראל יומיים קודם). מלבד החוף, האטרקציה היחידה שנשארה היא מקום ממוזג. כל מקום.
הגוף שלי לא התלהב יותר מדי מהחום הנורא הזה, ובהובלתה של מערכת העיכול גרם לי להתאהב בכל מזגן שהיה באיזור וכמובן להיכרות צמודה עם כל האסלות הדרומיות.
בשבועות הקרובים אני מתכנן להמשיך לסדר את ענייני כאזרח שצריך לשלם לבכייני ה”מגיע לי” ובעיקר לנוח. יעד המנוחה הבא: בלגיה. אפילו לא צריך שם מזגן.
יום טוב.
שלכם,
nadavs