חד גדיא

ערב טוב לכולם.


היום בבוקר, ממש בלי שאשים לב, התרחש אצלי בגף סיפור חד גדיא. הסיפור מראה את הבעיתיות שבתורנויות ואת כל הצרות שהן גורמות. נסו לעקוב, זה לא קשה כמו שזה נראה.


ע’ היה צריך להיות בגף, אז ו’ החליפה אותו במטבח, אחרי שהחליף את ש’ שהלכה לתדריך, אחרי שהחליפה את ס’ שהלכה לשמור במקום ש’ (השניה) שקיבלה גימלים.


זה נראה אולי פשוט, אבל מדובר במבצע לוגיסטי מסובך שדורש תיאום והרבה כוח רצון מצד כל הנוגעים בדבר. מכיוון שהמפקדים שלנו בילו את היום מחוץ לבסיס, המבצע היה מסובך עוד יותר.


ואיפה אני הייתי בכל הזמן הזה? ברכבת לכיוון נתניה, בדרך הביתה. איכשהו, בפעם השניה ברציפות, הצלחתי לצאת הביתה בערב יום הזיכרון בעוד כל הגף שלי מבלה בתורנויות. כמו בשנה שעברה, גם הפעם יצאתי מוקדם. הפעם היציאה המוקדמת הצליחה להציל אותי משמירות, מטבחים ושאר רעות חולות שהצבא יודע לתת בכמויות נדיבות.


איך קרה הנס הזה? בגלל שהשנה, כמו בשנה שעברה, סגרתי שבת לפני ערב יום הזיכרון. וזו לא היתה סתם שבת רגילה, אלא שבת מלאת פעילות. זה התחיל ביום חמישי בערב עם טקס יום הזיכרון בבסיס שאחריו כולם יצאו מאוחר. הטקס היה מאוד מרשים ובאופן מפתיע עבר בלי פאשלות.


ביום שישי התחילו הבעיות. אחד התורנים במטבח החליט שהוא לא מרגיש טוב, והיה צורך לפנות אותו לבית החולים הקרוב. חיפשו בכל הטייסת שלו (שהיא גם שלי) מי יחליף אותו ומצאו אותי. כך ביליתי לי שעה במטבח. מחלקת הסלטים מעולם לא נראתה יותר טוב. תוך כדי הנקיון הודיעו לי שמפקד הגף שלי רוצה לדבר איתי. הוא אמר לי המון דברים. את רובם לא הבנתי בגלל מלמולים שלו, אבל מה שכן הבנתי זה “תודה שלא עשית בעיות”, ויותר חשוב, “ביום ראשון תצא על הבוקר”. מה שתכננתי לעשות בכל מקרה קיבל אישור רשמי.


לשמחתי, הרופא בבית החולים גילה שאותו תורן לא בדיוק חולה והחזיר אותו לבסיס. הוא לא הגיש לנו את האוכל בארוחת הערב, אבל לשולחנות האחרים הוא הצליח להגיש בלי שום בעיה.


בשתיים עשרה בלילה, כשאני כבר מתכונן לשינה, צלצל הטלפון בחדר. “בוא לגף שלך, האזעקה עובדת”. אני והשלישה (שנשארה כמפקדת תורנית) בילינו חצי שעה בנסיונות כושלים לנטרול האזעקה. רק היום בבוקר גיליתי את הקוד (מכיוון שמדובר באיזור שאני לא קשור אליו כל כך, לא ידעתי את הקוד), אבל זה כבר לא היה רלוונטי. כך העברתי את הזמן בנעימים בטלפונים ליליים וסיורים בבסיס עד שהלכתי לישון.


יום שבת עבר בנעימים פחות או יותר. רק ידיעה כלשהי שקיבלתי מהבית הצליחה להעיב על מצב רוחי. לשמחתי, הכל הסתדר. פחות או יותר.


וכך, מצוייד באישור ממפקד הגף שלי, יצאתי היום מהבסיס קצת אחרי תשע וחצי לתוך תיאום מושלם בתחבורה הציבורית (לאוטובוס חיכיתי ארבעים שניות, לרכבת עשרים שניות), הגעה הביתה בשעה סבירה בהחלט ויותר חשוב – בריחה מכל הבלאגן שנוצר בגלל וירוס שפעת קטן שהוביל לגימלים.


אני בחופש בבית עד יום רביעי. פוסט יום העצמאות החגיגי יגיע כמובן ביום שלישי.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לחד גדיא
  • אוריה בר-מאיר
    18/04/2010 ב22:02

    אצלי בטירונות הרעלת מזון קטנה גרמה לסגירת חדר האוכל לשבוע, וכך הצלחתי לעבור את הטירונות מבלי לעשות ולו תורנות מטבח אחת.

    הגב
    • nadavs
      19/04/2010 ב19:59

      לפחות יש כמה אנשים בני מזל בצה"ל…
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.