בניין חדש

ערב טוב לכולם!

שבוע וחצי נוספים עברו עלי באחד מהבסיסים הסודיים ביותר בארץ (הוא לא סודי באמת, הוא פשוט נמצא בכזה חור שאף אחד לא יודע להגיע לשם). שבוע וחצי שבהם למדתי להפעיל מערכות שהיו צריכים להחליף לפני שלושים שנה, להוריד את משקלן ב-90% ולזרוק לפח, כי לשם הן שייכות. אך לצבא הכי טוב במזרח התיכון זה ממש לא משנה, כי כמו שאמר אחד המדריכים: “אם שואלים אותך בצבא למה זה טוב, תגיד ‘זה זול'”.

עם חזרתי לבסיס גיליתי שם את המפקד הג’ינג’י וחברתו הרוסיה להדרכה, שני המדריכים הקרצייתיים ביותר. הם בטוחים שאנחנו עדיין חיים בשבוע הראשון לקורס ודיבורים בשלשות מעידים על חוסר משמעת נוראי וזלזול מוחלט בערכי הצבא. בעקבות כך החליט המנוול לעצור אותנו באמצע צעידה לחדר האוכל ולהחזיר אותנו לכיתה. לשמחתי בפעם השניה שדיברו תסביך האלוהים עבר לו (או שהוא פשוט היה רעב) ורק עצר אותנו באמצע.

הבעיה עם המדריכה הקרציה היא שאין לה מושג בפיזיקה, אבל אנחנו לומדים דברים שקשורים לפיזיקה. לדוגמה, למדנו על מכשיר שיש לו מד תדירות של זרם חילופין. מישהו שאל אותה מה זה אומר, והיא נתנה את המשפט הגאוני “אני לא יודעת מה זה. בחשמל יש וולט, יש ואט ויש הרץ, אבל אני לא יודעת מה זה כל אחד”. אני כבר הפסקתי לתקן את טעויות הפיזיקה שלה, אבל היא לא הפסיקה לעשות אותן.

ביום שישי אנחנו יצאנו לנוהל שבת ושני המדריכים הלכו הביתה, כשהם מוחלפים במפקד הקורס ובמפקד עם משפטי החוכמה. לשמחתי, הם הבינו טוב מאוד שאנחנו לא ילדים קטנים ורק השתיקו אותנו כשדיברנו בשלשות (הדיבורים גם הפסיקו אחרי ההצעדה החוזרת).

בשבוע שעבר עשו לנו שני המדריכים האלה פעילות אמצע קורס שכללה הרבה שקט והיתה מוצלחת מאוד. ביום שישי הם שחררו אותנו לנוהל שבת כשהמפקד עם המשפטים החכמים אמר “עכשיו הגיע הרגע שכולכם לא חיכיתם לו” (אה?). ביום ראשון, כמו קודמיהם, הם ברחו באוטובוס והפקירו אותנו בידי שתי מדריכות אחרות – אחת נהדרת, מהשניה צריך לברוח.

לצערינו, המפקדת שצריך לברוח ממנה היא בעלת דרגה גבוהה יותר, למרות שיש לה תסביך אלוהים קשה יותר. המדריכה הטובה חדשה יותר (בדרגת רב”ט. השניה היא סמלת), אבל גם נחמדה יותר. פעם אחת היא איחרה בעשר שניות והתנצלה על זה. השניה יכולה לאחר בשעה ועוד לכעוס עלינו שדיברנו.

וכמובן, איך אפשר בלי ידידנו הרס”ר (ראש סתום וריק). יום אחד כנראה ביקר מישהו רם מעלה במגורים שלנו, והרס”ר לא רצה שיתפסו אותו עם פחיות קולה מתחת למדרגות. בגלל זה הוא עיכב אותנו שעה והכריח אותנו לנקות לכלוך שכבר נעשה חלק מהבניין עם השנים (“אני רוצה את הבניין חדש”). מישהו גם הציע לו לסתום את אחד החורים, אבל אז האוזניים והאיש אמרו “אל תשתגע לי פה, אתה לא מבינוי. אל תסתום לי פה חורים”. מאז אותו יום המסדרים שלנו היו מבריקים והקומה הראשונה נראית כמו בית מלון. הבעיה היחידה נשארה הקומה השניה, שם גרים הבנים של קורס כיבוי.

תסתכלו רגע על הנעל שלכם. יודעים מה האיי קיו שלה? לכל קורס כיבוי ביחד יש איי קיו יותר נמוך. פשוט לקחו את האנשים הכי בעיתיים, אלה ששמעו “שבוע שבוע” והקיפו את המקצוע בהמון עיגולים. אלה האנשים שעושים לנו הכי הרבה בעיות, כמו ללכלך לנו את המסדר חצי דקה לפני שמגיע הרס”ר או להעיר אותנו בשבע בבוקר ביום שבת. מכיוון שאנחנו לא קורס של מפגרים (להיפך, אנחנו הקורס עם האנשים הכי אינטליגנטים), עזרנו לכל קורס כיבוי, חוץ מצדיק אחד, לעלות למשפט על משהו. שבוע הבא הם עפים מחיינו והולכים להדליק שריפות בכל בסיסי צה”ל. בקשר לכיבוי לא הייתי סומך עליהם גם עם גפרור.

בשבוע הבא אני גם בבית, אבל זה יהיה שבוע קשה. שבוע עם המפקד הג’ינג’י והרוסיה חסרת הידע הפיזיקלי. לפחות זה רק חמישה ימים.

נתראה בשבוע הבא.

יום טוב.

שלכם,

nadavs