מרימים בתים

ערב טוב לכולם!

היום בבוקר פורסמו ציוני ההתעללות בתלמידים. סליחה, הבגרויות. מכיוון שציוני מתמטיקה התפרסמו מזמן, נעבור לציונים החשובים יותר (ופחות, וממש פחות). בפיזיקה מבחן אחד 92 והשני 93, מה שמוביל לציונים סופיים של 96 ו-97. בטווח של הציפיות (בטח לא אהבו את הגרף שציירתי). בתנ”ך, הפתעת השנה, קיבלתי 89, מה שמוביל לציון סופי של 90 וחגיגות עד אור הבוקר. בהיסטוריה לא התלהבו במיוחד מהעובדה שלא ציטטתי ישירות את ספר המיקוד, והחליטו לתת לי ציון ששווה לשני תרגילים מתוך שלושה בבגרות במתמטיקה. לפחות בציון הסופי זה יצא 79 (מה שחשוב יותר הוא שקיבלנו הוכחה שאי אפשר לקבל ציון טוב בבגרות בהיסטוריה אלא אם כותבים מלא מלא פרטים קטנים ולא חשובים שאפילו היסטוריונים מוערכים מדלגים עליהם במאמרים מרוב שעמום, או שכתבתי הרבה שטויות, או שילוב של שניהם ביחד).

אתמול, כשאתר משרד החינוך הודיע על עדכונים שיסתיימו היום, נכנסה לכיתה המורה להבעה והתחילה להסביר על המקצוע. היא דיברה על זה שבהיסטוריה וספרות מבקשים מאיתנו למרוח יותר מדי (נקודת זכות אחת), אני אוהב לכתוב (עוד נקודת זכות) ובאופן כללי המורה נראתה נחמדה (נקודת זכות שלישית). אז היא אמרה שהיא תלמד אותנו איך לכתוב חיבור לבגרות, איבדה את כל הנקודות, עכשיו היא במינוס והשיעור ירד לדרגת “בזבוז זמן” (כמו רוב השיעורים). יש שני דברים שאפשר לעשות – ללמד אותנו לכתוב חיבור או ללמד אותנו לכתוב חיבור לבגרות. זה לא הולך ביחד.

אתמול גם היה שיעור המתמטיקה הראשון לשנת הטמטומים תשס”ח. המורה התחיל בזה שהוא סיפר בדיחה לא מצחיקה ועבר ישר לרשום על הלוח את הנושאים שהוא יסביר לנו איך עושים בהם בגרות. לחרדתי, הנושאים כוללים בדיוק נושאים שלמדתי מכיתה ח’ ועד כיתה י’, ככה שמצפות לי בין חמש לשבע שעות שינה שבועיות. כמובן שמדי פעם יבזיקו נוסחאות שלא למדתי או נושא שלא למדתי עד הרמה הדרושה, אבל בסך הכל מצפה לי שנת שינה טובה, או שאני יכול פשוט להסתכל על המורה נתקע מול הלוח כשאין תשובות בספר.

ולסיום נושא המטחנה, אתמול נכנס חבר של מישהי בכיתת המתמטיקה שלי ואמר שהם התחילו ללמוד נגזרות. הוא לקח את המחשבון שלה ושאל “איך עושים פה נגזרת?”. אני אמרתי לו “עושים עם הראש”, אבל הוא התעקש להשתמש במחשבון. בסופו של דבר חברה שלו הסבירה לו איך עושים נגזרת פשוטה. שאלתי אותה אם היא יכולה להוכיח את זה, וחברה שלה הנחיתה את משפט המחץ “למה לא לקבל את זה כמו שזה? יש נוסחה, תשתמשו בה”. ברכות למערכת החינוך שהצליחה להפוך גם מקצוע שיכול לדרוש חשיבה למקצוע של שינון וזכירה בעל פה.

היום, כחלק מההכנה לצה”ל, הלכנו ליום חילות ליד הבקו”ם. בתחילת היום הרצה לנו חייל בעל שיתוק מוחין שסיפר לנו איך הוא רצה להתנדב לצבא, נלחם איתו ובסוף הצליח להתגייס. היתה שם הצגה אחת גדולה עם עוד חיילת אחת, אבל המטרה היתה ברורה – להעביר לנו מסר שאם בעל מוגבלות יכול להתגייס, על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים.

לאחר מכן עברנו בין ביתנים של החילות, שם ראינו סרטון קצר (או ארוך ורועש במקרה של משמר הגבול) ולאחר מכן קיבלנו הרצאה. חיילי המשטרה הצבאית, התותחנים והנדסה קרבית לא יכלו להסתיר את החיוך כל פעם שהם דיברו על זה שהם הציקו לערבים, הפגיזו אותם או הרימו להם איזה בית. כל היום הזה רק שכנע אותי יותר ויותר לנסות להתקבל למודיעין, שם התיאור הוא “לאנשים חושבים”.

ולסיום, אתמול בערב נסעתי לתל אביב כדי להיפגש עם מישהו. נסעתי כמובן ברכבת. בנסיעה לתל אביב הרכבת כמעט שברה שיא של עצמה ואיחרה רק שש דקות, אבל בדרך חזרה היא כבר עלתה על כל העצבים ואיחרה בלפחות רבע שעה, כשמסביב יש נוסעים עצבניים ואידיוטים ומנהל התחנה צועק עליהם כל חמש דקות להתרחק מהפס הצהוב. מעולם לא נראתה המילה “נתניה” טוב כל כך.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה