קטגוריות: A עד Fארץ הקודש

קשה לי לא להתייבש

בוקר טוב לכולם!


קשה לי לא להתייבש, החום עולה ומתעלק. אורות מסנוורים, רצון עכשיו להסתלק. לנשום עמוק להיחנק, לרצות לברוח, לקבל הכל בחרדה והלוואי שייגמר, מההההההההההההר. אם תרצו, זה הסיכום של הגמר. אם לא תרצו, יש המשך. הרבה המשך.


קוראים יקרים, אני רוצה שנעשה יחד תרגיל בדמיון מודרך. דמיינו את צביקה הדר עולה על מטוס לטורונטו. בדרך, קצת לפני גרינלנד, מנועי המנוע נכבים והמטוס מתחיל לדאות לכיוון גרינלנד. צביקה הדר נוחת פחות או יותר בריא ושלם בגרינלנד והולך לגור עם המקומיים. באותו זמן בדיוק הקנדים והאירופאים דורשים ויזה מישראלים, והוא תקוע שם לפחות למשך שנה. דמיינו את לוח השידורים של ערוץ 2 במצב כזה. בלי כל מיני כוכבים ורקדנים נולדים. כיף, אה?


אתמול הגמר הלח של העונה המי יודע כמה של כוכב נולד סימל את סוף מחצית הגלגול שעובר לוח השידורים המסכן שלנו. פברואר עד מאי – חופש, מאי עד אוגוסט – כוכב נולד, אוגוסט עד נובמבר – חופש ומנובמבר עד פברואר נולד לרקוד, רוקדים עם כוכבים ועוד כל מיני אסונות (לפחות לא הדבר הגדול הבא). לפחות גם יש ארץ נהדרת בזמן הזה. הכי טוב להכניס את כל התוכניות האלה לשלושה חודשים אינטנסיביים של “כוכב נולד לרקוד עם כוכבים” וככה לפטור אותנו מהעונש הזה.


ולענייני הגמר עצמו. קודם כל, מישהו חייב ללמד את צביקה הדר להשתמש בטלפרומפטר. לא ייתכן שהוא כל רגע יסתכל למטה ויחפש איך קוראים למתמודד, כולל ניקוד. הוא עשה כל כך הרבה טעויות שזה כבר מפחיד.


השנה המתמודדים גם קיבלו משימת “אתגר”, בעיקר כדי למשוך זמן. בסוף המשימה אני מקווה שהם הלכו לשתות, כי כל אחד מהם נראה כאילו הוא בדיוק סיים ריצת מרתון. ההתאבדות הגדולה ביותר היתה של שלומי בראל שהרג את השיר “אשליות”, אבל נשאר במציאות. כשצביקה הדר אמר “הזוכה במקום השלישי הוא…” שלומי בראל מלמל “אני”. לפחות הוא קצת ריאליסט.


בועז מעודה קיבע סופית את מעמדו כעץ. בזמן שהוא שר אפשר לעשות שרטוטים של הנעליים שלו ולמדוד את הגובה שלו בלי בעיה. הוא לא זז מילימטר. רק בסוף, כשאמא שלו עלתה על הבמה, הוא הצליח להתנתק מהשורשים שהוא מצמיח בתחילת כל שיר והלך אליה.


מרינה, ולא בועז, היא המנצחת הגדולה. למרות שהיא בלעה כמעט את כל השיר השני שהיא שרה, מספיק חברות תקליטים הבינו את הפוטנציאל, והיא קיבלה את המקום השני ככה שלא יפורסם בעיתון איפה היא חונה באדום לבן ובאיזה צבע הספה שהיא קנתה (ע”ע “ים של דמעות”).


ולסיום העניין של כוכב נולד, אתמול שמתי לב לתקלה חמורה בהפקה. שמו את דורון רוקח, שהצליח להרזות ממש יפה בזרת הימנית, בקצה של הסירה בכנרת. אולי בגלל זה שאר המתמודדים נראו הרבה יותר רגועים כשהם היו על הבמה והזיעו תוך כדי שהם שרים שירים של יהודית רביץ.


ובעניין אחר, עוד שלושה ימים תנחת עלינו השנה האחרונה שלי במטחנת השכל (סוף סוף!!). מכיוון שהשביתה המתוכננת היא בארגון המורים ובית הספר שלי רובו בהסתדרות (וכשיש שביתה בהסתדרות הוא עובר מהר לארגון), אני צריך להגיע ביום ראשון עם חולצת בית ספר כדי לראות את טקס פתיחת השנה ולשחק שוב במשחק המדהים “נחשו מה כל אחד עשה בקיץ”, או סתם לשמוע אזהרות על זה שיהיו לנו הרבה שיעורי ספרות השנה (לא!!!).


ולסיום, אתמול בעמוד האחורי בעיתון הופיעה ידיעה על תלמיד ישיבות שנתפס קורא בספר תהילים תוך כדי נהיגה. האינטיליגנט אמר בתגובה “אני סומך על בורא עולם”. גם אני סומך עליו, ומהידיעה שיש לו נטייה ברורה לסנן מטומטמים מהעולם, אני יכול רק לקוות שהוא יפסיק לקרוא תהילים כשהוא נוהג, אחרת בורא עולם לא כל כך יעזור לו.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

צפה בתגובות

שתף
    פורסם על ידי
    nadavs

    This website uses cookies.