AMC

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום גיליתי את נפלאות ההליכה המוקדמת לבצפר. מכיוון שהיום מתחילים בעשרים לעשר ואני הגעתי בחמישה לשמונה, לא היו מכוניות על הכביש, מה שהוריד את סיכויי האנשים לא לראות אותי (כי בד”כ הכל מלא במכוניות ואנשים וצריך לעבור שם ברגישות ובנחישות). הבצפר היה כמעט ריק, אבל כיתת המתמטיקה היתה מלאה. מצאתי את הטופס שלי, ובשעה שמונה בדיוק התחלנו את המבחן. השאלה הראשונה היתה קלה מאוד. כך גם השניה, השלישית, הרביעית, החמישית וכן הלאה עד עשר בערך. שם העניינים הסתבכו. השאלות האלה מתוחכמות בצורה בלתי רגילה. בסך הכל אני חושב שהלך לי לא רע. אם כל מה שעניתי היה נכון, יש לי יותר ממה שצריך כדי לעבור. אם לא, נתראה בשנה הבאה.

ועכשיו להמשך היום במוסד הגדול, המשעמם ומלא החוויות (הלא תמיד נעימות, ע”ע כיתה ז’ וכיתה ח’): הבצפר.

בחנ”ג היה ממש מרתק. עשינו את הפעילות הגופנית החביבה על כולנו, ריצה. שתי הקפות ושלושים (עשרים) כפיפות בטן. עוד שתיים ואז עשרים (חמש עשרה) שכיבות סמיכה. עוד אחת ואז אפשר לשתות מים ולנוח בשמש הנצחית של מדינת הזהב. לאחר הריצה המעצבנת (שלא גרמה לי כאבים בצד הפעם) עברנו לחדר הכושר. זהו חדר בו כל מיני אנשים מרימים כל מיני ברזלים בדרכים שלומדים עליהן בשיעורי פיזיקה. חברי הקוריאני ואני הספקנו לעשות רק ארבעה תרגילים, אבל מה שהמורה לא יודע, לא יכאב לו. נוסיף איזה תרגיל אחד, כי לא לקבל נקודות על שטויות בחנ”ג זה פשוט בזבוז.

בביולוגיה עשינו היום עבודה קבוצתית מרתקת. הקוריאני החביב שהיה איתנו בקבוצה גילה את הדרך הטובה ביותר לא לשתף את גברת מפגרת: הוא אמר לה בפרצוף “אנחנו לא רוצים לעבוד איתך”. אני לא יודע אם היא נעלבה או לא, אבל אני משוכנע שזה ירחיק אותה מאיתנו עד סוף השנה (או עד שהמוח הקטן שלה ישכח את זה). במחקר הטפשי (עם התוצאה הידועה מראש) היינו צריכים פשוט לעשות כל מיני משימות מטופשות, כשלחלק כל האצבעות דבוקות אחת לשניה. המסקנה המתבקשת: האצבעות המופרדות מאפשרות לנו לעשות משימות הרבה יותר בקלות. אבל יכול להיות שאם לא היתה לנו אפשרות להפריד את האצבעות, הסוכריות M&M היו נראות אחרת.

בספרדית המורה שכח לגמרי מההבטחה שלו על ירידת הציון וכעת הציור המדהים שלי (שעשיתי בוורד) מועמד לתלייה על הקיר. אחרי הדבר המרגש הזה עברנו למבחן. המבחן הזה היה מאתגר פחות מלעבור את הכביש לבצפר ביום רביעי בבוקר. צריך לדעת לכתוב יומולדת, מסיבה (פיייייסטה!) ומזמינים (אינביטאן) ואת שמות החדרים (אל קווארטו דה בניו). כמו כן, עשינו את ההצגה הטפשית ראשונים, והמורה אמר שזה היה פשוט מעל ומעבר. גם הקבוצה השניה, כולל השחצן, היו לא רעים בכלל. אם האגו שלו קצת ירד יהיה לי הרבה יותר קל להעריך אותו.

זהו זה לבצפר. מחר יש מחשבים, מתמטיקה (התשובות ל-AMC) והרבה מקבת’. שיהיה בהצלחה לכל הסובלים יחד איתי.

עוד שישה ימים יומולדת לבלוג ולעוד משהו נחמד שלי.

והמשפט האמריקאי היום: “We don’t want to work with you”. הנחמדות עוברת כל גבול לפעמים, אבל זה העלה חיוך על פני.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה