3 מבחנים וכביש מהיר

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

יום לא קל עבר עלי היום. הוא התחיל עם שיא של שלושה מבחנים בבצפר והמשיך עם שיעור נהיגה שבו הייתי על הכביש המהיר. לא היה קל. נעבור מהקל אל הבסדר, הבלתי אפשרי ונסיים עם הנחמד מכולם, איפה שאני מחליט מה לעשות (בערך, יותר נכון זה שיושב לידי).

אז ככה נראה היום שלי בבצפר:

התחלנו עם המבחן במחשבים. היינו צריכים לכתוב שתי מחלקות הפעם, קובייה ומשחק שנקרא “חארות” (Craps). בקובץ ההוראות ששלח המורה היה כתוב שאסור לעזור ושצריך לקרוא הכל. אחד החכמים בכיתה (מתלהב מתלהב, אבל קורא לי באמצע השיעור כל הזמן) על ההתחלה שאל אם צריך לקרוא את כל הקובץ, בדיוק אחרי השורה הראשונה שזה כתוב בה במפורש. לאחר שהתקדמנו והגעתי כבר לשלב הסוליטייר, הגאון פתאום צועק “נדב, אתה יכול לבוא לעזור לי?”. חוץ מזה שחצי כיתה צחקה עליו, הוא יצא מטומטם. גם לא יודע ג’אווה וגם לא יודע אנגלית. אולי צריך להעביר אותו לבישול.

בשיעור מתמטיקה היה את המבחן על פונקציות ריבועיות כפי שהמורה הבטיח לנו. המבחן אמנם לא היה קשה, אבל היתה שאלה אחת שידעתי עליה את התשובה, אבל משהו בדרך השתבש. בסוף התברר שזה טמטום קטן שלי, ולאחר מכן הכל תוקן וחזר לעבוד בצורה מתמטית. היתה רק שאלה אחת מאתגרת, אבל בסופו של דבר הצלחתי לגלות מה עושים שם. זה די נחמד למען האמת. בסוף המבחן יצאתי עם הרגשה טובה. מחר נראה כמה היא היתה טובה.

לשיעור אנגלית נכנסתי בהרגשה לא טובה. כשיש מבחן עם המורה הזאת, אין שום דרך לקבל הרגשה טובה. המבחן שוב היה אפשרי כמו לגרום לשמש לשקוע במזרח, וחוץ מכמה מילים אין לי מושג מה עשיתי שם. אני מקווה שהניחושים שלי טובים כמו בפעם הקודמת, כי היא עושה את המבחנים בלתי אפשריים (או יותר נכון עשתה אותם לפני אלפי שנים).

ולאחר השיעור אנגלית, הגיע השיעור נהיגה. השיעור היה נחמד ביותר. הייתי יותר בטוח, היו המון רמזורים בדרך ואפילו חוויתי נסיעה על הכביש המהיר. זה נורא נחמד, אבל רק כשאין שם מכוניות. כשיש שם מכוניות וכולם נוסעים מהר וקרוב אלי, זה לא ממש נחמד (ופה יש המון מכוניות ענקיות שמסתירות). הנסיעה היתה די נחמדה, ואפילו התרגלתי למהירות הגבוהה שהכל קורה בה. הצלחתי לצאת בבטחה מהכביש המהיר ואני מקווה שאני אסתדר איתו בעתיד. למען האמת, זה לא כ”כ נורא. בסוף השיעור קיבלתי את האישור לזה שסיימתי את אימוני הנהיגה המקצועיים שלי, ועכשיו אני צריך להתאמן עם ההורים. כמו שהמורה לנהיגה אמר, “Just keep driving”.
זהו להיום. מחר סוף סוף יום שישי המיוחל. הפעם המנוול הקטן הגיע מהר. חבל רק שהוא הולך נורא מהר.
והמשפט האמריקאי להיום: “I’ve got to train you…”. זה מה שהמורה לאנגלית אמרה. אנחנו חייבים להיות מאולפים להיות בשקט. עוד מעט היא תתחיל ללמד אותנו “ארצה, רקסי!”.
יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה