זכרונות מכיתה ו’

לילה טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

מצטער על השעה המאוחרת שאני כותב בה. מישהו הגיע אלי כדי שאני אעזור לו במשהו, וכך נמנעה ממני הכתיבה עד רגע זה. למעשה אני בכלל לא במחשב שלי, אלא כותב במחשב נייד שלנו. בכל מקרה, זה לא ממש קשור לפוסט. רק שתדעו.

הנה הדברים המרתקים שהיו בבצפר היום:

בשיעור אנגלית היה כמובן המבחן על אוצר המילים שלנו. הלך לי לא רע, מלבד העובדה שכתבתי negligeble במקום negligible. אני מקווה שהמורה לא תשים לב לדבר הזה ולא תוריד לי נקודות על שטויות שלה, ככה שיצא לי ציון גבוה ככל האפשר.

לאחר מכן המשכנו בכתיבת החיבור. סיימתי לכתוב על חיי החברה (הלא ממש רחבים) שלי פה, והגעתי לפסקה הרביעית, הפסקה המעניינת ביותר. בפסקה הזאת צריכים לכתוב חוויות וזכרונות מבית הספר. לי יש זכרונות, ועוד איזה זכרונות.

אני זוכר את הרגע המרגש ביותר בכל תשע השנים שאני במערכת החינוך: סוף טקס הסיום של כיתה ו’. זה היה רגע מרגש מאוד שאמר שאני צריך לבוא לבצפר הדפוק הזה רק עוד פעם אחת לקבל תעודה וזהו. הרגע השני הכי משמח היה לרדת מהאוטובוס בסוף כיתה ח’, הכיתה שבה ידעתי שאני לא חוזר לבית הספר הדפוק השני שלי. אני לא אשכח לעולם את הרגעים המשמחים האלה.

בשיעור היסטוריה ראינו את הסרט על מלחמת העולם השלישית. לדעתי הסרט דפוק נורא. מראים שם במשך עשר דקות איך פצצת אטום מתפוצצת, מה זה גורם לאנשים, אבל זה לא מראה איך נראה כדור הארץ אחרי המלחמה. סרט דפוק, אל תראו. איכס.

בשיעור בריאות היו מצגות. המצגות היו גרועות מהרגיל, אבל זה לא הפתיע במיוחד בהתחשב בזה שהמציגים היו שני מטומטמים.

לאחר מכן המשכנו לדבר קצת על אלכוהול, עשינו חזרה לבוחן ביום שישי, והיה די נחמד. חלק מהגאונים קיבלו ריתוק (detention), ולחלקם יש כבר שעתיים וחצי. זה ממש מרתק.

הפוסט היום לא ממש ארוך. לא היה הרבה מה לכתוב עליו. מחר נכתוב את החיבור, נשחה, נשחק מרקו פולו (לאאא!), וכמובן נעשה בוחן במתמטיקה. לי נראה שיהיה הרבה על מה לכתוב.

המשפט האמריקאי להיום: “I make it very very clear”. המורה שלי לאנגלית ממש מפחידה אותנו, בעיקר כשהיא אומרת את זה שמונה פעמים בשיעור.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה