אני שונא פייבוריטים של מורים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום נתחיל בחדשות משמחות מאוד: אני נוסע לסיקס פלאגס בסוף השבוע! בסוף השבוע אנחנו גם הופכים מ-PST ל-PDT, אבל זה כבר נושא אחר.

עכשיו לחלק הפחות משמח של הפוסט הזה. גיליתי שלמורה שלי לאנגלית יש פייבוריטים. בדרך כלל לא מפריעים לי פייבוריטים של מורים, ולא כי תמיד הייתי, לא תמיד הייתי. חלק מהמורים שלי לא סבלו אותי, ואני לא סבלתי את רוב המורים שהיו לי. הבעיה מתחילה שהדרך היחידה לקבל ציון טוב באותו מקצוע היא על ידי פייבוריטיות. חוויתי את זה היום על בשרי.

בתחילת השיעור היא חתמה על כל מיני דברים, כהרגלה ואמרה לכולם להתכונן להצגות שלהם. בקבוצה הראשונה היו שתי פייבוריטיות, מה שסלל את הדרך הבטוחה ל-A. ההצגה של הנושא שלהן (שהיה אותו נושא שהציגו היום 3 פעמים) היתה די מפגרת. היא היתה צפוייה מדי ועם גמגומים רבים. לבסוף כשהמורה שאלה משהו, הילדה הפרסית (זאת שמחליפה w עם v) פצחה בנאום של חמש דקות. הבעיה בנאום היתה שהוא לא היה בשפה הידועה לי, אנגלית. הבעיה היותר חמורה היתה שהוא גם לא היה בפרסית! בקיצור, היא דברה במשך חמש דקות בשפה לא ברורה ובסוף אמרה את השם של הספר. קיבלו A, הפרסית והקומוניסטית (שגם היא די פייבוריטית).

לאחר מכן היו שניים שהמורה לא כ”כ אהבה, אך הם לא השקיעו במיוחד והציון D שניתן להם התאים למה שהם עשו שם. הסכמה אחת עם המורה, והסכמה אחרונה להיום.

כשאני עליתי עם בן זוגי לפרוייקט, הקראנו כל אחד את מה שהוא צריך, ולבסוף היא שאלה שאלות. ענינו על כל שאלה בדרך מאוד הגיונית. הבנתי גם שיש לה שמיעה סלקטיבית מאוד, כי דברים שאמרנו בהצגה עצמה של הפרוייקט לא נכנסו לה טוב למוח. היא גם התעקשה לשאול שאלות עוד לפני שהתחלנו את ההצגה! מה הטעם לשאול שאלות “למה?” עוד לפני שאמרנו מילה אחת שקשורה? בכל מקרה, יצאנו משם בבושת פנים עם B. כולם אמרו שהגיע לנו לפחות -A, לפחות. אולי גם אני אתחנף אליה יותר? מעניין אם זה יעזור. מחר אני רוצה לשאול אותה על פשר ה-B הזה, מהסיבה של “אני רוצה לדעת מה לשפר לפעם הבאה”, ומהסיבה האישית של “נראה איך את מתחמקת מזה, מפלה שכמוך”. עוד מורה לאנגלית נפלה קורבן לחטא של הפליות. חבל, דווקא מורה טובה.

חוץ מזה באותו שיעור גם קיבלתי נקודה, וזה הדבר הכי טוב שיצא ממנו היום.

בשיעור היסטוריה לא היה שום דבר מיוחד, חוץ מזה שפעם ראשונה לא ניסו להעתיק ממני. כנראה שהימים האלה חלפו. הידד! אני עובד לבד!

בשיעור בריאות סיימנו לראות את Super Size Me והגעתי למסקנה שאסור לאכול במקדונלד’ס. הראו שם מה קורה לצ’יפס שלהם אם שמים אותו בצנצנת עשרה שבועות, ולא קרה לו כלום. לדעתי רק לחמם ולהגיש. איכס.

וכדי לסיים את היום המעצבן הזה, שאלו אותי אם אני אוכל חמץ בפסח. עניתי בגאווה שכן, והוא נכנס לשוק. הנה לכם וידוי: אני לא שומר כשרות, אני אוכל ביום כיפור ואני אוכל חמץ בפסח. מה תעשו לי?

היום אין משפט אמריקאי, אבל יש שיר שקשור למה שרשמתי ממש פה מעל (מנגינה: השיר אלוהים שלי):

אלוהים שלי, רציתי שתדע,

שאני מחכה לך כבר 14 שנה.

אני אוכל כל יום,

בשר וחלב,

ולא עשית לי כלום עד עכשיו.

מה קרה לך? האם אינך קיים?

הראה לי עצמך ולכל שאר העולם

הראה לי עצמך ולכל שאר העולם.

אוכל חמץ בפסח, אוכל ביום כיפור.

חשבתי שבשבילי, העניין סגור.

ולא היה ברק, ולא נפל חלון.

אתה סתם משתהה, ובשבילי, בתיאבון!

מקווה שנהנתם מהשיר.

ווהו! איזה פוסט ארוך! בסוף השבוע חפשו אותי בסיקס פלאגס!

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה